אני טיפשה
אני עם פתיל קצר
אני נורא רגישה
אני עם סף כאב נמוך
אני אדם קשה
אני פחדנית
אני שונאת ספורט
אני פאסימית
אני עצלנית
אני קצרת סבלנות
אני אדם עצבני
אני אנטי
לכל אחד מאיתנו יש הגדרות על מיהו
ולרב כשאגדיר את עצמי בצורה מסויימת, כך ארגיש וכך גם אתנהג.
אם אומר שיש לי פתיל קצר וישר אתעצבן- אז ברור, יש לי פתיל קצר.
אם אומר שאני עצלנית וחבר יחנה בטעות קצת רחוק מידי- בוודאי שאתלונן. למה שאלך כל כך הרבה אם אפשר לחנות הכי קרוב שיש?
האם ההגדרות הללו פוגעות בנו?
האם ההגדרות האלה מונעות מאיתנו להתנהג בצורה שאולי יותר נהנה ממנה?
האם יכול להיות שקשה לנו לפרד מהגדרות כי זה כבר חלק מאיתנו, וברגע שנפרדים- איך אציג את עצמי? מי אני בעצם?
אילו הגדרות הייתם רוצים לשנות? מאילו הגדרות אתם מפחדים להפרד?
אולי תסמונת כלשהו שהוגדרתם איתה? מחלה כלשהי? זכרונות מילדות של דברים שאמרו לכם? הגדרות שאספתם במהלך החיים?
אני יכולה לחלוק שאני לא שתיתי אלכוהול עד גיל 24. הייתי אנטי. (שלא תתבלבלו- אני לא נהנת מאלכוהול גם היום).
אבל זאת לגמרי הייתה הגדרה ומי שאני, זה היה ממש חלק ממני- *תמר לא שותה*
היו לי אינסוף ויכוחים עם חברים לאורך השנים, התערבויות מי גורם לי להשתכר.
זה הכניס אותי לחרדות, עצבים, העסיק אותי הרבה, כל יציאה כבר נערכתי לשיחות והסברים, לפעמים לעגו לי ולפעמים זכיתי לאמירות של "כל הכבוד- איזה כוח רצון יש לך"
אבל היה גם שלב שחשבתי לעצמי- מי אני אומר אם אשתה פעם אחת כוס יין? הרי השקעתי כבר שנים של מאמצים, שנים של הליכה נגד הזרם, שנים של לומר "לא"…
האם אהיה אדם אחר פתאום? האם אני לא אוכל לומר על עצמי יותר "תמר לא שותה"?
היום אני עדיין לא ממש שותה, אבל ההגדרה הזאת כבר לא חלק ממני, זה לא מייצג אותי או מגדיר אותי.
אז לחיים!
להגדרות שאולי הגיע הזמן להפרד מהם, וכאלה שאנחנו באמת רוצים לשמר או אפילו לייצר
אני חזקה
אני אמיצה
אני יכולה
אני לא מוותרת
אני מתמידה
אני חוקרת
אני מקשיבה
אני משתדלת
אני לומדת מטעויות
